אהבה זה לא דבר אישי
כשאני "אוהבת אותך"
או כשאני
"לא אוהבת אותך"
זה לא קשור אלייך.
אנחנו מסתובבים בעולם הזה
ומתבוננים החוצה
אנחנו חווים אנשים ומצבים .
ומאותו רגע עולה בנו פרשנות, חוויה, צרכים, רצונות,
שאנחנו משליכים על מה שאנחנו פוגשים בחוץ.
הפרשנות
החוויה
הצורך
הרצון
הסיפור שאנחנו מספרים על מי שאנחנו פוגשים
זה מה שיקבע אם אנחנו "אוהבים" / "לא אוהבים "
ואהבה זה לא שום דבר מזה
אהבה זו הוויה
הוויה שבה אני נוכחת
היא לא אישית
כשאני מרגישה שאני "לא אוהבת" מישהו אני ישר מחפשת את הסיפור הפנימי שמפריד אותי מהחוויה של אהבה אל אותה השתקפות.
כשאני "אוהבת" אני מסתכלת איזה מחשבות פנימיות, איזה סיפור פנימי, איזה צורך /רצון נענים בתוכי
שאז אני מרגישה שאני "אוהבת"
אהבה בחוויה שלי זה התדר הזה שאני חווה בלי קשר למה שקורה בחוץ
שאין לי יכולת להסביר "למה" אני אוהבת / לא אוהבת
אלא התחושה פשוט נוכחת מעצמה.
בלי סיפור.
חיבוק אוהב ללב
טל
